כשתקראו את הספר “פסיפס יפואי”, מאת צבי וולובסקי, תרגישו שאתם חיים ביפו הישנה, בתקופה היסטורית משמעותית לעמינו, מן התקופה העות’מנית המאוחרת ועד לשלהי המנדט הבריטי בארץ ישראל.
אהבתי את השפה העשירה ואת השימוש שמלים יפות שאותן איני זוכה לשמוע בעברית היום-יומית…
אהבתי את הסיפורים עצמם, חלקם מפתיעים, חלקם עצובים, סיפורים בדיוניים שמבוססים על דמויות ואירועים אמיתיים.
ההתרחשויות מתמקדות בשני מפעלי תעשייה – האחד יהודי, והאחר גרמני מיסודה של כת הטמפלרים.
התפעלתי מהניגודים בין הנפשות הפועלות, הן מבחינה חברתית והן מבחינה תרבותית.
הסופר מצליח להעביר לנו, הקוראים, את המראות, הריחות, התחושות והתיאורים פשוט מדהימים.
הנה ציטוט מתוך הספר, “פסיפס יפואי”:
פסיפס יפואי | צבי וולובסקי
1893
1
יהושע שמידט, נער בן שש־עשרה שנים, יתום מאב ואם, לא מצא את מקומו באוהלה של תורה או בכל מסגרת לימודית מועילה אחרת, והיה חשש ממשי שיתחבר לחברה מפוקפקת ואף יתדרדר לחיי פשע.יחיאל קאופמן, גבאי בית הכנסת “אור ציון” בעיר ניקולייב שבאוקראינה, האחראי על מחסורו מתוקף תפקידו, דאג לעתידו.
בשל דאגה זו פנה הוא לגנרל אלכסיי פיודורוביץ’ איגנטייב, מנהל המספנה המקומית שעמו היה בקשרים עסקיים בתור ספק מורשה לצבא הרוסי, שיקבל את הנער הבעייתי לעבודה, למען יתקן הלה את דרכיו וירוויח את לחמו ביושר.
הגנרל הישיש, שחיבב על פי דרכו את היהודי שוחר הטוב שהרעיף עליו תשורות של וודקה וקוויאר מובחרים, שועשע מן הרעיון להכניס איזה ז’יד, ודאי רפה גוף ונפש, בין גברים רוסים חסונים ויראי האל, אך לא נעלם מעיניו המופת החינוכי הכרוך בדבר, ונתן הסכמתו.
כך הגיע העלם התועה למספנה על שם הנסיך פוטיומקין, חביב הקיסרית יקתרינה הגדולה, לעשות הכרה עם עבודה של תכלית ותועלת. מקסים סינצ’נקו, האחראי על בית היציקה של המספנה, שקיבל את היהודי הצעיר לעבודה במשמרתו, פקפק
בהיגיון ההוראה מגבוה; הוא חשש כי פועל כזה יגרום לתסיסה בין עובדיו, ואולי אף יפיץ ביניהם הלכי רוח רבולוציוניים, אך מילא את הצו מגבוה כלשונו וכרוחו. לא עברו אלא ימים, ומנהל העבודה הנוקשה הופתע לגלות שהשוליה החדש לא היה מה שתיאר לעצמו: הוא נוכח כי הז’יד הצעיר הוא חסון גוף, לומד מהר, ותוצר עבודתו ללא דופי.
מרעיו בבית המרזח המקומי ששמעו מפיו את הסיפור יוצא הדופן, שיש לו פועל יהודי והוא חזק ובעל ידיים טובות, הטילו ספק באמיתותו, וסברו שזו מעשייה פרי אדי הוודקה שעלו לו לראש; איש מהם לא ראה מעולם יהודי הנוטל לידו כלי עבודה בכוונה לעשות בו שימוש, ולא לשם מכירתו במחיר מופקע כפי שז’ידים נוהגים.
שם הספר: פסיפס יפואי
מאת: צבי וולובסק
מספר עמודים: 157
הספר ראה אור בהוצאת “שולחן כתיבה” מבית מטר הוצאה לאור
המחיר באתר של הוצאת מטר: 42.5 ש”ח