קחו נשימה עמוקה לפני שתתחילו לקרא את הספר החדש של הונזה, “והשמים צלולים ממעל”. אל תצפו לספר מתח, או לספר שיעלה צחקוקים על שפתיכם. הפעם, הונזה מציג את המציאות, כפי שהיא, קשה ומכאיבה. הונזה מספר את תחושותיו ואת חווייתיו של ילד חריג, מגן הילדים ועד בגרות. ישנם משפטים בספר, שגרמו לי להזיל דמעה, ולהזדהות עם תחושותיו של הילד הדחוי והמושפל.
יחסה של הגננת, ויחסם האכזרי של הילדים, חבריו של הילד החריג, גורמים לו לרצות להתבודד ולהתרחק מהם. הוא משכיל למצא פינה נסתרת, מחוץ לגן הילדים שבקיבוץ, ושם הוא מעביר את זמנו, ככל האפשר, בהתאם ללוח הזמנים של הגן. הגננת מכנה אותו “אידיוט”, ומלה זו מצליפה בו, עוד מגיל צעיר. לשמחתו, הוא מוצא כלב נטוש, ומרגיש בטוח לצידו.
כשהוא גדל, הקשיים החברתיים והלימודיים גדלים אף הם, והבדידות נותרת מנת חלקו. לעג, אכזריות וניתוק חברתי, מכאיבים לו ומרחיקים אותו אף יותר מחברתם של חברי הקיבוץ.
החיים ממשיכים כרגיל, והשמים צלולים ממעל, בעוד ליבו הופך שחור ונוגה. ההתעללות בו נמשכת, ודווקא בחברה קטנה וסגורה כמו הקיבוץ, כולם יודעים הכל על כולם, אך לא נוקפים אצבע כדי לסייע ולשפר את הרגשתו של החריג.
המחבר מצליח לגרום לקורא לשים את עצמו במקומו של הילד החריג, גיבור הספר, ולחוש דחייה ועצבות. תוך כדי קריאה, מצאתי את עצמי שואלת “מה ניתן היה לעשות אחרת?”, “מה נעשה היום במקרה כזה?”. גם לאחר סיום הקריאה בספר, עדיין מהדהדות במוחי שאלות על ההווה ועל העתיד של החריגים בחברתינו.
לדעתי, זהו ספר חובה להורים, ולבני נוער.
שם הספר: והשמיים צלולים ממעל
מאת: א.ה. הונזה
עורך: רן זיו
הוצאה: סטימצקי
191 עמודים
מחיר: 89 שקלים