בספרה “המחבוא”, אירית ר. קופר מספרת את סיפורה של אירקה, ילדה יהודיה, בת שלוש עשרה, החיה בפולין בתקופת השואה. הייחודיות שבסיפורה של קופר היא נקודת המבט, ממנה מסופר הסיפור. קופר בחרה בנער, יאנק, ממשפחה פולניה, והוא מספר כיצד הגעתה של אירקה לביתם משפיעה על חייו במהלך שהותה של אירקה בביתם, ולאחר שעזבה את ביתם.
יאנק, הלומד בכתה ה”א, הוא בנו של ראש הכפר, והוא ילד מפונק, שאינו עוזר בעבודות הבית או בעבודות מחוץ לבית. ליאנק הפולני נפש רגישה, והוא צעיר מכדי להבין מדוע היהודים מקבלים יחס שונה. יאנק שומר בסוד את יהדותה של אירקה, העובדת בביתם. הוראות הגרמנים אסרות על העסקת יהודים. נוכחותה של אירקה בחייו של יאנק משפיעה לחיוב על לימודיו ועל הרגשתו. יאנק יושב לצד אירקה והיא עוזרת לו בשיעורים, ובזכותה הוא קורא ספרים והופך לתלמיד מצטיין.
ואצק, חברו הפולני של יאנק, חי חיים לא קלים, ועוזר לאביו במסחר לא חוקי עם היהודים. ואצק ויאנק הופכים לשותפים לסוד, ואינם שונאים את היהודים.
הכפר שבו גר יאנק הוא כפר קוטן, וכשמתפחת חרושת שמועות כי אירקה, העובדת אצל ראש הכפר היא יהודיה, מגיעים איומים לביתו של יאנק. אימו של יאנק חוששת מאד מכך שיגלו את יהדותה של אירקה, ולכן היא מחליטה לשלוח את אירקה לדרכה, בכדי לא לסכן את בני המשפחה עם הגרמנים.
כשיאנק מגלה כי אירקה עזבה, חרב עליו עולמו. הוא מתגעגע אליה ומחכה לה. בלילות קרים, אפילו לאחר חודשים, הוא יוצא בשלג לחפש אותה ביער, ולוקח עימו אוכל עבורה.
האם יאנק ימצא את אירקה?
האם אירקה תמצא את משפחתה?
האם הגרמנים יגלו כי משפחתו של יאנק העסיקה יהודיה?
האם יאנק יעלה כיתה, או שמא יישאר כיתה, עכשיו שאירקה לא לידו?
האם אירקה שרדה את השנים הקשות של המלחמה?
שם הספר: המחבוא
מאת: אירית ר. קופר
הוצאת: ספרי מקור
מספר עמודים: 221 עמודים
מחיר: 88 שקלים
ציטוט מתוך הספר:
“הסתיו עבר ואירקה לא חזרה.
תחילה ניחמתי את עצמי שאולי תשוב מחר. אולי תבוא בעוד שבוע. יום אחד אשוב מבית–הספר והיא תשב ליד השולחן הקטן ותאכל את ארוחתה, ואני אמהר אליה כדי להראות לה את הספר החדש. אבל עכשיו ידעתי שאירקה לא תשוב. לא מחר, גם לא מחרתיים, ואף לא בעוד שבוע וחודש. העצים כבר עמדו בשלכת, והציפורים נדדו לארצות החום. השדות נחרשו לזריעת החורף, ואירקה איננה, ואין כל סימן ואות ולא כלום, ורק געגועים בלבי. ואני שואל את עצמי: ״מה תעשה אירקה בכפור, בשלג, בשמלת קיץ דקה?״
״ואצק,״ אמרתי, ״כבר עברו שלושה חודשים ואירקה טרם חזרה.״
״ברור, היא לא יכולה לבוא אליכם. הרי היא מבינה את הסכנה. בכל מקום נמצאים הגרמנים עם כלבי גישוש המאומנים היטב לגלות יהודים. איך תוכל לעבור את המשמרות שלהם?״
על המחברת:
אירית ר. קופר נולדה בשנת 1929 בעיר מינסק מזובצקי, השוכנת כארבעים קילומטר מזרחה לווארשה. באביב 1942, בהיותה כבת שלוש־עשרה, הוציאה אותה אִמה מהגטו, מסרה אותה לאיכר פולני, והסבירה לה כי עליה להישאר בכפר עד אשר תבוא לקחתה חזרה, בסתיו. אך לאחר שבועות אחדים, מפחד הגרמנים, אמר לה האיכר לחזור לגטו. לתומה, חשבה אירית, שהגטו עדיין קיים ובני־משפחתה מחכים לה בבית. בדרך נודע לה מילד יהודי בן–גילה שהגטו חוסל, ושניהם החלו לנדוד בין האיכרים. בשלב מסויים דרכיהם נפרדו, ואירית הגיעה בנדודיה למנזר, שבו שהתה בזהות בדוייה עד סוף המלחמה. איש מבני משפחתה לא שרד. בשנת 1946, בהיותה בת 16, עלתה ארצה במסגרת חברת–נוער ונקלטה בקיבוץ דן שבצפון־הארץ, בו שהתה גם בתקופת מלחמת העצמאות. ב-1950 עזבה את הקיבוץ ועברה להתגורר בעיר.סיימה סמינר למורים בבן שמן ועבדה שנים רבות בתור מורה, עד צאתה לגימלאות.
בין השנים 1971-1975 סיימה את לימודי התואר הראשון בספרות עברית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.
אירית מרצה בנושא השואה בפני תלמידי בית ספר, חיילים וספרנים. עבודות נכתבו בהשראת הרצאותיה, עדותה ובעקבות קריאת ספריה. במשך שנים רבות מוסרת בקביעות עדות ב”מכון משואה”. סיפוריה הופיעו במוספי הספרות של העיתונות היומית, בעיתוני ילדים ובספרי לימוד.
אירית הקימה משפחה יחד עם בעלה מארק רומנו. אם לשתי בנות וסבתא לנכדים. מתגוררת בהרצליה.
אירית ר. קופר פרסמה עד היום 20 ספרים, ביניהם יצירות המיועדות לבני נוער. ספרה הראשון “בקצה היער” ראה אור ב-1977. ספריה, המבוססים על סיפור חייה וכתובים ברגישות רבה, מעלים את תמונת העבר הקודר והתקומה המשקמת של קהילה בת מיליוני יהודים.