כשקראתי את שם הספר, ‘אין אנשים טפשים’ מאת הלל לרמן, גחכתי לעצמי בליבי, וחשבתי לעצמי כמה שאמירה זו אינה נכונה. התחלתי בקריאת הספר, חשדנית ומליאת ספקות. הספר פותח בשני חברים, סטודנטים, שנפרדים לשלום בתום שנת הלימודים האקדמית. טד ג’ונסון וג’ימי גרין מדברים על עתידם, וג’ימי חושף לטד את העובדה שהוא, ג’ימי הולך להפוך לסנטור “כשיהיה גדול”. ואז אומר טד את משפט המחץ, שעומד ביסודו של כל הסיפור, והוא “אתה לא תהיה סנטור…אתה לא טיפוס של סנטור”.
האם אתם מאמינים שיש דבר כזה “טיפוס של סנטור” או “טיפוס” של כל מקצוע אחר? ובכן, אני האמנתי, לפני שקראתי את הספר עד תומו, שטד צודק, ושג’ימי לא יהיה סנטור. אך, כשסיימתי לקרא את הספר, התרוצצו במוחי מחשבות שונות וחדשות, אודות אנשים בעולם שלנו.
השניים שלנו פוגשים בפרופסור, ארתור קרטר, שמלמד בחוג לפסיכולוגיה. הם שוטחים בפניו את טיעוניהם והוא מציע להם להתלוות אליו למסע ברחבי העולם, שבסופו הם קבלו תשובות לשאלות שלהם.
השלושה טסים להודו ונחשפים לחייו של הודי פשוט, השמח בחלקו. את השיעור הראשון שלהם לומדים השניים מבהבחור ההודי שהם פוגשים באותו ערב. בהמשך מסעם הם פוגשים אנשים נוספים ומגלים כמה המחשבות שהיו להם קודם משתנות מקצה לקצה.
אני, יחד עם ג’ימי וטד, למדתי שיעור חשוב אודות האנשים שמסביבנו ואודות עצמי. למדתי כמה חשובים כח הרצון וההתמדה. המחבר מצליח להביר מסר לקורא, שלב אחר שלב, וכך חושף בפנינו את רזי נפש האדם ורזי אישיות האדם.
שם הספר: אין אנשים טיפשים
מאת: הלל לרמן
הוצאת גוונים
מספר עמודים: 111
מחיר: 58 שקלים
ציטוט מתוך הספר:
“כשנחזור”, הבטיח, “תבינו מדוע ג’ורג’ הוא נהג אוטובוס הנוסע בכל בוקר מוושינגטון לבולטימור ובחזרה, ומדוע אדוארד הוא שגריר ארה”ב בהולנד, ואז גם תדעו את התשובה לשאלה הקטנה שלכם האם ג’ים יהיה סנטור או לא”.