הספר “לאור פרשות השבוע שלי” מאת עפרה נחמד הוא ספר, שמתאים בעיניי, לאנשים דתיים ולא דתיים כאחד. פרשות השבוע כולן, לפי הסדר בו הן מופיעות בחמשת חומשי התורה, מוארות בו באור מיוחד. בכל פרשה בחרה עפרה נחמד להתמקד בנושא אחר, ממנו אנו יכולים ללמוד דבר-מה לחיינו היום-יומיים.
כל פרשה, בפרק המוקדש לה, נפתחת בציטוט מתוך הפרשה. בנוסף, מציינת עפרה נחמד את הספר ואת הפסוקים, ובהם ההפטרה המתאימה לכל פרשה. בכל פרק מובאת הפרשנות של עפרה נחמד, וכן ציטוטים של חכמינו זצ”ל.
השבת, לדוגמא, הייתה שבת פרשת “וישלח”, בחומש בראשית.
לפי תוכן העניינים, איתרתי בקלות את הפרק המתאים, בעמוד 40. קראתי פסוקים מהפרשה, שאותם בחרה עפרה נחמד לצטט. ההפטרה, כפי שמצויין בספר, לקוחה מספר הושע יא, ז-יב, יב.
הכותרת שנתנה עפרה לפרשה היא “עד אור השחר אנחנו חייבים להסיר את האבק”.
בפרשת “וישלח” בוחרת עפרה נחמד להתמקד במאבק המתנהל בין יעקב למלאך.
כפי שכותבת עפרה בספר: “…אנחנו יכולים להגיע לתובנות העמוקות של חיינו כשאננו לבד. ולעתים זה הלימוד הזה כרוך במאבק – וזה לא פלא שיעקב חולם את החלום הזה כשהוא חושש מהמפגש עם עשיו אחיו. כאשר אנחנו מול הכח האחר שלנו, כאשר אנחנו במקום חשוף בתוכינו – שם אנחנו צריכים לעשות את העבודה…”
עפרה מציינת כי מהפסוק: “ויאבק איש עמו עד עלות השחר”, אפשר ללמוד כי אנחנו צריכים “להסיר את האבק” מעלינו, ולהתנער מהרגלינו הקודמים.
עפרה נחמד, שדרנית, עורכת ומגישת תוכניות בקול ישראל, יוצאת עם ספר חדש “לאור פרשות השבוע שלי”, המבוסס על פינת “פרשת השבוע”, אותה היא כותבת ומשדרת מזה שנים במוצאי שבת, ברשת ב’. הפינה זוכה לתגובות אוהדות, חוצות מגזרים: דתיים, חרדים, חילונים, צעירים ומבוגרים, יהודים ובני דתות אחרות. בעקבות התגובות הרבות והמרגשות, נולד הספר “לאור פרשות השבוע שלי”.
מטרת הספר להביא באופן תמציתי, קצר, מעניין, אקטואלי, חווייתי, רוחני ומעשי, אך לא במובן ההלכתי, כמה תובנות העולות מהפרשות המקראיות. הפרשנות היא ברוח חדשה, רעננה, אקטואלית ומקורית.
הרבה מן הפרשנויות מציבות לקורא שאלות העצמה, שאת התשובות להן הוא מוצא בעצמו, או שהן פותחות לו צוהר לראות את חייו מזוויות מאירות יותר.
כתיבתה של עפרה נחמד מבוססת על לימודי ספרות עברית, לשון, חסידות, קבלה אימון (קאוצ’ינג), התפתחות אישית, חשיבה חיובית ובעיקר אהבה וחיבור לפרשות השבוע.
השר לשעבר, פרופ’ שמעון שטרית: הספר “לאור פרשות השבוע שלי” מאת עפרה נחמד הוא קובץ מרשים ומרתק של הארות על פרשות השבוע. המחברת מביאה בספר קטעי פרשת השבוע מלווים בדברי פרשנות מאירי עיניים ומכוונים ללב על תוכן הפרשה ודברי לקח ומוסר השכל ליישום לחיי היום יום, ע”י היחיד המסתכל גם ללבו פנימה וגם לסביבתו החוצה.”
דוגמא נוספת מתוך הספר:
“מה יש בנזיד הזה, במשפחה הזאת של התאומים יעקב ועשיו, האומר לנו על עצמנו? פרשת תולדות.
אם כל אחד מבני המשפחה של יעקב ורבקה היה מקבל מצלמה מצוות ההפקה של אחת מתכניות הריאליטי, אפשר שהיה לנו עוד פרק מעניין בסדרת ריאליטי, עם כמה תובנות אפילו מהסדרה של ״מאסטר שף״…
וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ. וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו. וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם. וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.
כמה סוגיות מעלה פרשת תולדות המספרת את ההיריון והלידה והחיים של התאומים יעקב ועשיו — שבעצם היו צריכים להיקרא עשיו ויעקב אך נצרבו על־פי שמו של הצעיר — על היחסים המורכבים, אם לא מסוכסכים, בתוך המשפחה: האמא רבקה שאוהבת את יעקב, ויצחק אוהב לעשיו; האח הקטן היושב אוהלים התמים והשקוע בהרהורים ובמחשבות שברגע של חולשת אחיו, וברגע של רעב קונה ממנו את הבכורה; ואחר כך בתחבולה שנרקמת ביחד עם אמו וביוזמתהּ גונב את הברכה מאחיו, מעשיו.
מה קורה במשפחה הזאת?
ומה הריח העולה מהתבשילים שם?
מה הם באים לאמר לנו?
אם נרצה להתבונן בפנימיות של סיפור האחים, יעקב ועשיו, יש קריאה האומרת שיעקב ועשיו אחד הם — מהרחם ועד ההיפרדות מן העולם.
עשיו שהוא איש הצייד, היוצא יום יום ומסתכן, וזה שלא יכול לדחות סיפוקים — הוא מוכרח את האוכל כעת כשהוא רעב, הוא הצד הייצרי שבנו, הצד האפל שלא תמיד אנחנו מוכנים להודות בקיומו. ביעקב יש את הצד העקבי, המתמיד, זה שתבשיליו הם על פתיליה בבישול איטי, slow food, ולא אוכל מהיד אל הפה. בעשיו, אומרים, ישנו הנזיד, שנמכר למי שהוא זד שעושה מה שעושה בזדון. אך בתוכנו מתרוצצים שני הבנים, יעקב ועשיו — ומי שניתן לו יותר מקום יהיה יותר נוכח בחיינו… אך מה שנראה חשוב בעיני חשוב שבתוך יעקב יש הרבה עשיו ובעשיו יש הרבה יעקב.
העניין הוא להכיר בחלק הפחות מואר שלנו — לראות אותו — להודות שהוא קיים לתת לו מקום, ולשחרר אותו. כדי שלא ישתלט עלינו. כדי שבנזיד הזה שאנחנו מבשלים לעצמנו לא יהיה זדון.”
לאור פרשות השבוע שלי
מאת: עפרה נחמד
הוצאת ספרי מקור
223 עמודים
68 שקלים
****
אתם מוזמנים לצפות בסרטונים בערוץ היוטיוב שלי.
וגם
אתם מוזמנים לעשות לייק לעמוד הפייסבוק של הבלוג, ולקבל עדכונים כשאני מעלה פוסטים חדשים.