לא דמעה אחת, וגם לא שתיים הזלתי במהלך קריאת הספר המרגש “התכתבות בכיוון אחד” מאת סופי רחלנקו. הספר הוא אוסף מכתבים אישיים, ועל כל אחד מהם תאריך ושעת הכתיבה, שכתבה סופי לאמה, לאחר מותה.
את המכתב הראשון, מרגש, יוצא מן הלב ונכנס אל הלב, כתבה סופי ביום השביעי למותה של אמא שלה. מכאן גם שמו של הספר “התכתבות בכיוון אחד”. סופי כותבת לאמה, ולעולם לא תקבל עוד מכתבים מאמה.
בספר יש כמאה צילומים מיצירותיה של האם, רוזליה (רוזה), המעידים כמה מוכשרת היתה.
קטע מתוך הספר:
“יקרה שלי,
…עקב אילוצים הקשורים בדפים אלה, אצטרך להסתפק במספר מוגבל של צילומי עבודות, והבחירה עצמה בהחלט לא פשוטה.
אני מעדיפה לא לערוך רשימה מראש, ומניחה שתוך כדי הכתיבה היא תיווצר באופן טבעי ותיקבע מעצמה. התמונה הראשונה שניצבת לנגד עיני מבלי שאזדקק להביט עליה שוב תלויה על הקיר או באלבום הצילומים, היא דיוקנו של דאלי. (צילום מספר 74 )
כל מי שנכנס לדירה שלי לא יכול להימלט ממבטו החודר והמהפנט של האמן האֶקְסְצֶנְטְרִי, וכשאני עונה על השאלה החוזרת ומבהירה שזו אַת הציירת, הספונטניים שבין הבאים מגיבים לרוב אינסטינקטיבית ב-wow! הטבעי והכּן. אצל המאופקים יותר והמפרגנים פחות, ההשתוממות והפליאה שפיהם אינו מסוגל לבטא במילים, משתקפות מעצמן בעיניהם…
זהו שמן על בד שציירת ב-1992. לא שיתפת אותי בזמנו על איזה צילום או צילומים הסתמכת, אך הזווית שבחרת, המציגה את דאלי לא לגמרי חזיתית, והמצליחה לתפוס בו-זמנית גם את אִפיוני הפרופיל שלו, מתוחכמת ומעניינת. אבל מעבר לכך, לא הסתפקת בהבעת הפנים הנחושה והאקספרסיבית שלו, ובאזור המצח ציטטת גם קטע מתוך תמונתו המפורסמת “התמדתו של הזיכרון”, המוכרת יותר בשמה המשני, “השעונים הנמסים”.
על ידי הניגוד שבין הנוף המוקפא לעומת השעונים הנוזליים, הצייר הסוריאליסטי הדגיש את תחושת הזמן החולף והסובייקטיבי, שלא ניתן למדידה. מה שנשאר, ועל כך מרמז שמה של היצירה, הוא הזיכרון העיקש והמתמיד.
הצופה בדיוקנו של דאלי שלך, לא רק נפגש פנים אל פנים עם האמן האֶקְסְטְרָוָגַנְטִי, אלא במפתיע, באותה הזדמנות “נכנס” לרגע, גם לתוך מוחו המפותל והיצירתי.
ההסתכלות מבחוץ עם ההצצה פנימה מוסיפה עומק וממד נוסף ליצירה שלך, והקומפוזיציה המתוחכמת בצירוף הצבעוניות שבחרת, משלבות את שני הנושאים לשלמות אחת.
לתכלת-טורקיז והצהובים-חומים של השעונים מהקטע המושאל, נתת מענה ותהודה במבזקי אור-צל שעל פניו של דאלי, המשתקפים ברקע של הפורטרט כולו.
ואני זוכרת, כאילו זה היה אתמול, את היום שבו הפתעת אותי במתנה הנפלאה הזאת, ועכשיו גם היא חלק מהתמדת זיכרונך, היקרה שלי מכול!”
סופי רחלנקו לימדה במשך 34 שנים צרפתית ותולדות האמנות, כתבה ופרסמה בצרפתית. הציגה שש תערוכות יחיד של אקוורלים וקולאז’ים בארץ ובצרפת. זהו ספרה הראשון בעברית.
סופי רחלנקו מסכמת: “למרות שהחשיפה היתה תמיד קשה לשתינו, הפעם החלטתי ללכת כנגד הנטייה הטבעית שלנו, ואף על פי שאמא שלי היתה צנועה, דיסקרטית ומופנמת מאוד – ואולי ביתר שאת דווקא בגלל זה – רציתי לספר, ולו במקצת, עליה ועל חייה הלא-קלים והמרתקים, לפחות עכשיו ובמידת אפשרותי המוגבלת. להתכתבות חד-צדדית זו צירפתי תצלומים המייצגים את מכלול יצירתה, שהיא חלק בלתי נפרד מאישיותה ומחייה. לאור מספרם הגדול של פסליה וציוריה, הבחירה לא היתה קלה, אבל אני מניחה שגם דוגמאות אלה אינן זקוקות למילים נוספות על מנת לבטא את העושר הפנימי, את הכישרון ואת היצירתיות של מָמוּסינְ’קָה היקרה שלי”.
בהמשך, הבת מתייחסת לפסליה של האם:
“…ואני אעבור לזוג הקוראים שפיסלת ב-1985. (צילום מס’ 2) יש להם מקום של כבוד בין הספרים על אחד המדפים שלי. לפי מצב הרוח, אני משנה להם מדי פעם את התנוחה. הם יכולים להיות צמודים זה לזה, גב אל גב, אחד מול האחר או לשמור על מרחק וכל אחד לעצמו… אני לא רוצה לקרוא להם זקנים, ובוודאי לא קשישים, מילה ממש מרגיזה, קשוחה, קשה ומקשה כבר בצירוף האותיות שלה!… הם קוראים, מהורהרים וחולמים, שובים את העין וגם את הלב!
ושוב, אינני לבדי בקביעה זאת, כי בינואר 1986 הם השתתפו בתערוכה ארצית של ציירים ופסלים חובבים שנערכה ב”בית ציוני אמריקה”, וזכו במקום הראשון לפי דירוג הקהל, כששמותיהם של האמנים מוסתרים מעיני הצופים והיצירות מזוהות על ידי מספרן הסידורי בלבד.
לדעתי, מָמוּנִינְ’קָה, זה ציון לשבח אמיתי, שאינו תלוי בדבר וחשוב הרבה יותר מהחלטות של ועדות שופטים מקצועיים למיניהם. כן, יקרה שלי, גם במקרים רבים אחרים אני לא תמימת דעים עם קביעות אנשים, שהודות לתארים מכל מיני מקורות וסוגים, יחסי ציבור ומעמדם, פוסקים מי אמן ומי לא, למי מגיע להיות מוצג ולמי לא… שיקוליהם לעתים קרובות לא נעדרים אינטרסים פרטיים, ונקבעים על פי מדיניות זו או אחרת, שרירות לב, אופנות וטרנדים מתחלפים, העדפות אישיות…
יש בוודאי גם אחרים שנבדלים מאלה שהזכרתי, בכל אופן אני לא מתכוונת לגלם את תפקיד הילד המצביע על המלכים במערומיהם, ובוודאי לא כאן המקום להרחיב את הדיבור עליהם.
יש לך עוד הרבה יצירות, יקרה שלי, וחשוב לי להציגן לפחות במילים ספורות, אך אמשיך כבר מחר.”
“התכתבות בכיוון אחד”
מאת סופי רחלנקו
הוצאת הספרים אוריון
192 עמודים
מחיר: 69 ש”ח
ניתן לקנות את הספר:
בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב סחרוב 19, קניון ערי החוף, ראשון לציון
באתר ההוצאה www.orion-books.co.il
*******************************************
אתם מוזמנים לצפות בסרטונים בערוץ היוטיוב שלי.
וגם
אתם מוזמנים לעשות לייק לעמוד הפייסבוק של הבלוג, ולקבל עדכונים כשאני מעלה פוסטים חדשים.