380 עמודים זה ספר לא קצר, מסכימים? או שאתם תולעי ספרים ובשבילכם זה רק ספר של “מנה ראשונה”?
כשראיתי שהספר ה”ארוך” הזה, “אל העמק הנעלם”, הוא בעצם אוסף של סיפורים קצרים, לא יכולתי שלא לקרא את הסיפור הראשון, בעמידה, רק כדי להחליט אם כדאי לי לקרא כל כך הרבה סיפורים של הסופר, צחי ליבנה, אותו לא הכרתי עד לאותו יום.
הסיפור הראשון נקרא “אביב” והוא בן 6 עמודים. הודות לסגנון הכתיבה הקולח, ולנושא שקרוב אל ליבי, חיי משק, קראתי את הסיפור במהירות, ואף הופתעתי מהסיום, שהביא עמו פתרון לתעלומת רצח, שעד לגילוי הרוצח האמיתי, בכלל לא עלה על דעתי שהוא אפשרי.
וכך, בעמידה, המשכתי, לסיפור השני, “אברשה”, שאף הוא השאיר אותי עומדת וקוראת עד סופו. הסיפור הזה ממחיש עד כמה הארץ שלנו קטנה, ועד כמה שהכל אפשרי…
זהו – את שאר הסיפורים כבר קראתי בישיבה, בבית, עם כוס קפה, וגם בלעדיה, וגמעתי את כל הסיפורים במהלך שבת חורפית גשומה.
הסיפורים מקוריים, מרתקים, והרבה מהנושאים קרובים לליבי, ועוסקים בחברה הישראלית, בזוגיות, בנושאים של הורים וילדים, אפילו בפיגועים, באובדן, ואל חשש – יש גם סיפורים אופטימיים.
אל העמק הנעלם
סיפורים קצרים
מאת: צחי ליבנה
הוצאת סטימצקי
380 עמודים
מחיר: 94 ש”ח
לכולנו, כמו גם לגיבורי הסיפורים יש “עמק נעלם” – חלקינו מצליחים להגיע אליו, וחלקינו נותרים בדרך לשם…