תסתכלו ממש טוב על התמונה שבראש הפוסט הזה…
מה הדבר הראשון שעולה לכם לראש כשאתם רואים אותה?
באמת,תעצרו רגע ותחשבו …
גם, כי זה טוב לחשוב… וגם, כי אני לא באמת הולכת לכתוב מה אני חושבת על היתוש או היתושה שבתמונה…
אז למה בעצם החלטתי לשים את התמונה הזו כרקע לפוסט פילוסופי שלי?
בלילה האחרון, לא הצלחתי לישון טוב, בגלל זמזום עצבני, וגם עקיצות של הנכס שבתמונה….
וזה גרם לי לחשוב, באמצע הלילה, עד הבוקר…
מכירים את המשפט החכם: “אתה לא יודע מה שיש לך, עד שאין לך…”?
אז, אני חושבת שההפך הוא אפילו יותר נכון…
ותנסו את זה בעצמכם (תודו לי אחר כך…).
אני חושבת שאתם לא יודעים מה שאין לכם, עד שיש לכם…
ולמה היתושה הזו עזרה לי להגיע לתובנה הזו? כי מרוב זמזומים ליד האוזן שלי, שהעירו אותי כמה וכמה פעמים, לא הצלחתי להירדם. ואז נרדמתי שוב, אבל אז היא שוב העירה אותי… ואז החלטתי שעדיף שלא יהיה לי אותה, כדי ששוב יהיה לי את השקט שלי… ואת שעות השינה שלי…
לפעמים עדיף שלא יהיה משהו, כדי שאפשר שיהיה משהו חדש או אחר במקומו…
היום, כשהתעוררתי, “שפוכה” מעייפות, חשבתי על המשפט החדש הזה: “אתה לא יודע מה אין לך, עד שיש לך…”
ואז, החלטתי להוציא משהו מהבית, לא משנה מה… אבל אז גיליתי כמה מקום יש לי, וכמה נוח בלי זה.
אחרי שעתיים, דיברתי עם מישהי, וזה עשה לי ממש רע. ואז החלטתי להוציא גם אותה… היא עדיין לא יודעת… (אל תגלו לה בבקשה…)
בכל מקרה, תנסו גם אתם להוציא מה שלא טוב לכם, מה שמפריע, מי שמעיק, ואז תגלו שאתם ממש לא יודעים מה יש לכם, עד שאין לכם…
ותמיד, כשתחשבו שזה קשה להוציא את ה”יש” המעיק הזה, תזכרו בתמונה של היתושה הזו… ותהיו אמיצים!
בהצלחה ושבת שלום!
מקווה שעזרתי למישהו או למישהי….