מאז שאני זוכרת את עצמי אני עם אצבע כלשהיא בפה…
לא, לא כי מצצתי אצבע, פשוט כי הייתי כוססת ציפורניים סדרתית ומוכשרת.
אם כבר עושים משהו, אז עושים אותו טוב, נכון? אז זה היה מוטו שלי… והייתי כוססת ציפורניים מקצוענית, שלא חסה על אף ציפורן….
ואז, כשהייתי בת חמש עשרה, החלטתי, כך סתם, ביום שמש בהיר (לא זוכרת מה היתה הטמפרטורה…) – החלטתי שזהו! מהיום אין יותר ציפורניים בפה, ואני מתחילה להאריך ולטפח את הציפורניים… אבל, במקום לכסוס ציפורניים, התחלתי לעשן… לא, לא באמת. באמת שלא.
במקום לכסוס אותן התחלתי להיות פריקית של לאקים, בכל הצבעים, בכל המרקמים, ואפילו עשיתי לי “עגיל בציפורן” – למי שמכיר…
אז אספתי לעצמי מקבץ תמונות ציפורניים שלי… רק למקרה שתעבור במוחי מחשבה לכסוס אותן שוב…
אני אוהבת את הצבעים, העיצובים השונים…
