ספר ילדים חדש – לעולם לא נספיק
איזו אמא, או איזה אבא לא מכירים את תחושת ההחמצה של תכנון מדוקדק שלנו, שלא יוצא אל הפועל?
אז, לפני השינה, אחרי שהקראתי את ״לעולם לא נספיק״, ספר הילדים החדש של נעמה דה לה פונטיין, הרגשתי שאני חייבת לקרא אותו שוב. אבל, הפעם, לקרא את הספר לעצמי, כדי שאני אבין ואלמד מהספר המקסים הזה כמה מסרים חשובים.
לפני שאספר לכם מה אני למדתי, תקראו בעצמכם קטע קטן מהספר:
“אֶת רֶגֶל יָמִין אָרִים בָּאֲוִיר,
בִּשְׂמֹאל אֲתוֹפֵף לִי בְּקֶצֶב אַדִּיר,
אֶקְפּוֹץ עַל הַדֶּשֶׁא,
אֶגְלוֹשׁ עַל עָפָר,
אֶרְקוֹד לִי בְּכֵּיף לְפָחוֹת עַד מָחָר!”
אֲבָל אִמָּא קוֹרֵאת:
״מַהֵר, מַהֵר,
שֶׁלֹּא נְאַחֵר,
נוּלִי, אִם לֹא תַּפְסִיק, לְעוֹלָם לֹא נַסְפִּיק!״
אז על מה בעצם הסיפור ומה אני למדתי ממנו?
הסיפור הוא על אמא שמתקתקת תיק ליום מהנה במיוחד, רק היא והקטן, מיד אחרי הגן. אבל, הקטן כל כך נהנה מהדרך, שלבסוף הם לא מספיקים להגיע ליעד. אבל, בדרך, על הדרך, מגלה האמא שהילד כל כך נהנה, למרות שהם לא הספיקו את התכניות שתכננה.
ומה אני למדתי?
הסיפור הזה לימד אותי שאפשר לתכנן, אבל אפשר וצריך לתת לקטנים ליהנות בדרכם הם, גם אם התכנונים לא ייצאו אל הפועל. נולי הקטן שבסיפור אסף לעצמו חוויות כה רבות, שאפילו אמא שלו ביקשה שילמד אותה איך לעשות מה שהוא עשה.
למדתי גם, שמרוב מהירות ורצון להספיק אפשר לפספס את החוויה של הנאה משותפת, מהרגע הספונטאני שנקרה בדרכינו. אז, קדימה, תנו לקטנים להוביל ולגלות בעצמם, גם אם ״לעולם לא נספיק״ להגיע ליעד שאנחנו תכננו מראש.
לא תוכלו להתעלם מהאיורים המדליקים של מרוה מור, שמוסיפים חיים לעלילה.
אז, לכו על זה – איתם – ובזמנם – ותיהנו יחד.