את ספרו החדש של פביאן ברויטמן, “והבית ימלא עשן”, קראתי לפני כמה ימים, כשבאוויר היו ריחות של מדורות ועשן של ל”ג בעומר. בעודי צופה במדורות המיתמרות לגובה, קראתי את הסיפור הראשון, “בית הטוהר”, ובעיניי ממש עמדו דמעות. הסיפור הראשון מצליח לנופף במציאות הכואבת: אנחנו קיבלנו עולם מופלא, ובכל יום ויום שחולף, אנחנו הורסים אותו, ומזהמים את…
